ביום שישי תחל רישמית האולימפיאדה בפריז. המשלחת הישראלית מונה 88 ספורטאים ב-17 ענפים שונים, במשחקים הפארלימפים משתתפים גם ספורטאים שהם נכי צה"ל.
הספורטאים שלנו מייצגים את מדינת ישראל הנמצאת במלחמה ארוכה ומתישה המסתמנת כתקופה הקשה בתולדותיה ואשר מולידה טרגדיות קורעות לב. אחת מהן אף פגשה את המאמן הלאומי של נבחרת הג'ודו, אורן סמדג'ה, אשר איבד את בנו בקרבות בעזה לפני כ-4 שבועות.
אז האם ניתן לרתום סיטואציית חיים קשה למוטיבציה חיובית מקדמת עבור הספורטאים שצריכים להיות במיטבם ביום נתון בתקופה כל כך מלאת טלטלות?
נחזור לרגע בזמן. כחודש לפני שהתהפך עלינו העולם במלחמת 7 באוקטובר, נכתבה כתבה מרגשת על הקופצת לגובה האוקראינית ירוסלבה מהוצ'יק. הראיון נערך לאחר שזכתה במקום הראשון באליפות העולם שם היא סיפרה על כך שהמוטיבציה שלה נובעת מכך שהיא רוצה לחזק את העם האוקראיני הנלחם בחזית. (להזכירכם אוקראינה נמצאת מעל שנה במלחמה מול רוסיה) (https://www.ynet.co.il/sport/article/bkchxzsrn).
ציטוט שלה מתוך הכתבה של זאב אברהמי מה-6 לספטמבר 23:
"זה התפקיד שלך במלחמה הזו", הוסיפה מהוצ'יק. "את מתחרה, נפגשת עם אנשים, ומספרת את הסיפור של אוקראינה. כמה שאת יותר טובה, ככה התפוצה של הסיפור יותר רחבה, ואין משהו שמושך יותר תשומת לב למה שאת רוצה לומר מאשר זכייה בזהב. כל אחד מאיתנו מחויב לתרום ללחימה על ההגנה של אוקראינה, ותפקידנו הוא להתחרות. זה שדה הקרב שלנו".
"ועוד אמרה: יש לנו, לאתלטיות, מנהג - לתלות בחדר ההלבשה לפני התחרות פוסטר או דגל עם ברכות מהחיילים", סיפרה בראיון לפני הגמר בבודפשט. "אנחנו מקדישות את כל הניצחונות שלנו לעם האוקראיני ולחיילים המגינים עלינו. אנחנו יודעות שהם עוקבים אחרי התחרויות כשהם יכולים. כולנו באמת מרגישות מחויבות לתת הכל, להיות הכי טובות עבור החיילים האלה. הם שומרים על המשפחות שלנו, והם בעצם גם מאפשרים לנו לקיים אורח חיים יחסית נורמלי".
וסיפור הסינדרלה הזה לא הסתיים, לפני 3 שבועות בכושר שיא לפני האולימפיאדה, בעוד המלחמה באוקראינה ממשיכה לדשדש, היא מצליחה לשבור את השיא העולמי בקפיצה לגובה לאחר 37 שנים! תוך שהיא משפרת ב-4 ס"מ את שיאה האישי!!
ועכשיו קצת חיבור לעולם התיאוריות. על פי תאוריית ההכוונה העצמית/ההגדרה העצמית Self Determination Theory של Deci & Rayan (1985, 1991) העוסקת במוטיבציה האנושית,(SDT). מוסבר כי הדרך בה אנשים מפרשים את האירועים כפי שהם תופסים אותם, (ביחס לצרכים הפסיכולוגיים שלהם) מהווה גורם עיקרי המוביל להיווצרותה של הנעה הנדרשת לפעולה כלשהי. תאוריית ה-SDT צמחה מתוך הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, והיא מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של הפרט.
החוקרים מסבירים כי המוטיבציה הפנימית מתפתחת מתוך ביצוע מיומנויות או פעילות מאתגרת אשר מפתחת את הביטחון העצמי שהיא הבסיס לתפיסת הכשירות האישית וההכוונה העצמית.
התיאוריה של ההכוונה העצמית מציגה את הרב- מימדיות של המוטיבציה. בקצה אחד של הרצף ממוקמת פעילות המונעת על ידי מוטיבציה חיצונית המאופיינת בשליטה חיצונית ובחוסר הכוונה עצמית (פחות מומלץ). בקצה השני ממוקמת פעילות המאופיינת בבחירה עצמית ובשליטה פנימית (מומלץ מאוד). לכאורה, מוטיבציה חיצונית הנובעת מתוך רצון להוכיח לעולם כי "אנחנו צודקים", יכולה להפוך למוטיבציה לא אדפטיבית ונחותה, אך החוקרים של תיאורית ה-SDT הראו כי ישנן 4 רמות של מוטיבציה אנושית, כאשר הרביעית והגבוהה ביותר הקיימת בהן, היא הויסות האינטגרטיבי (Integrated Regulation), והיא קשורה להתנהגויות התואמות מטרות פנימיות בעלות ערך, חשובות לאדם ומשקפות את זהותו. החוקרים הסבירו כי רמה זו מובילה ישירות למוטיבציה פנימית שמקורה בתוך האדם.
מתוך תיאוריות אלה, ניכר כי ההזדהות עם המצב החיצוני הדרמטי (מלחמה על עצמאות המדינה) נתפס על ידי הספורטאית כתואמת את זהותה ולמעשה זוהי הפנמה מלאה של מוטיבציה חיצונית שהופכת למטרה בעלת ערך שמשקפת את זהותה כאתלטית המייצגת את העם שלה דרך הספורט.
בישראל ואולי גם בעולם, האתלטיקה קצת מאבדת מזוהרה (לא בעיני הכותבת), אבל כוכבי כדורגל ישראלים ימשיכו להיות מחוללי ענין וכותרות ובכלל, אי אפשר שלא להתרגש מהסרטון המושקע המלווה בשיר "גיבורי על" של התקווה 6, שפונה לרגש ולסנטימנט של כולנו ומעודד את השחקנים להביא מדליה.
בסרט (מצ"ב) יש פניות מרגשות מתושבי העוטף, פצועים, רופאת המשלחת שבתה נעמה חטופה בעזה, אלמנות חיילי צה"ל וכמובן רחל מאופקים - כולם מחדירים מוטיבציה וביטחון שאפשר להביא מדליה.
היה מענין לדעת האם הסרט הזה הוקרן בחדר ההלבשה לפני המשחק עם מאלי, והאם גיא לוזון עושה שימוש בבניית המוטיבציה והעוררות של השחקנים בסיפורים אישיים של לוחמים בשדה הקרב.
חשוב לציין כי העוררות והריגוש של דירבון מוטיבציוני שכזה צריך להיות מווסת בהתאם לסוג הספורט ולספורטאי.ת.
אין דין משחק כדורגל אגרסיבי ולוחמני, למקצועות הדורשים ריכוז ופעולה של משימה סגורה. מתעמל כמו ארטיום דולגופיאט שצריך לבצע משימה סגורה מדויקת לפרטי פרטים, רצוי שיהיה מרוכז בתרגיל ולא במחשבות על איך להראות לכל העולם מיהו מתעמל ישראלי. כנ"ל למתעמלות אומנותיות או קשתית כמו מיקאלה משה, שצריכה להביא ריכוז ודיוק לקליעה למטרה.
אפילו ג'ודוקות החייבים להיות בריכוז שיא ולאו דווקא בעוררות יתר העלולה לגרום לאיבוד ריכוז ותשומת לב לרמזים תוך כדי הקרב, חשוב כי יווסתו בצורה מיטבית את "הרצון להוכיח לכולם" מול ריכוז ועמידה בתוכנית קרב. לכן לדעתי, רצוי ששיחות המוטיבציה יהיו במהלך הימים שלפני הקרב ו"בוויב הכללי" של השהיה בכפר האולימפי, אבל לא כטקטיקת פעולה במהלך הקרבות עצמם.
ההימור שלי כי הספורטאים של ענף הג'ודו יתנו כל מה שיש להם על מנת להופיע במיטבם עבור המאמן הלאומי אורן סמדג'ה. במיוחד בתחרות הקבוצתית שבה כולם נלחמים עבור כולם להתקדם מול נבחרות של מדינות אחרות. אבל הימורים הם הרי לא תוכנית פעולה (:
ולסיום, תוך כדי שיכלול הכתבה, עדי ויגודסקי העלה רעיון שאולי בכלל ההסתכלות על התמונה הגדולה (מלחמה על הבית) כסיבה שבגללה "נלחמים" על מדליות, מאפשרת לספורטאים הרגשה שהם חלק ממשהו גדול ומשמעותי יותר.
אולי נקודת ייחוס כזו מייצרת דווקא מצב של הורדת רמות לחץ, מעין "הכרה תודה" על כך שהם חלק ממשהו גדול יותר, שותפות גורל שמאפשרת התפתחות וצמיחה.
נאחל בהצלחה לכל המשלחת הישראלית ותקווה להופעות מרגשות, שיאים חדשים ונגינת התקווה פעמים רבות ככל האפשר.
תודה רבה לעדי ויגודצקי שלא ויתר לי ועזר ברעיונות לשיכלול הכתבה.
Comments